מתחילים בפיד
הפוסטים בנויים על חלוקה קבועה: כותרת בפס עליון, תמונה במרכז, ומדרגת מחירים לפי סוג הדירה. מה שמתחלף זה הכותרת והתמונה, לא הסדר.
הקבוע הזה הוא מה שמאפשר לפרסם גרסה נוספת בלי לאשר מחדש את השפה, ולראות מיד שכולן שייכות לאותו קמפיין.
אותה מסגרת, שלושה נושאים
לסטוריז נבנתה מסגרת אחת: כרטיס עם הלוגו שנשאר באותו מקום, ומתחתיו שורת כותרת קצרה. מה שמתחלף זה רק מה שמאחוריה, ולכן שלושתם נקראים כסדרה ולא כשלושה ניסיונות.
אחד מהם צולם באמת, וזה מורגש דווקא בו.
שני צדדים, שני קולות
הפורמט שהוביל את הקמפיין בשטח הוא פתק שנתלה על ידית הדלת, ואין בו מקום לשני מסרים. הצד שפונה לרחוב עושה את העבודה המסחרית: כותרת, מחיר, טלפון ומרחקי נסיעה. הצד שפונה לדלת מוותר על הכול ומשאיר מילה אחת.
אותו פתק, שני רגעים: אחד כשמסתכלים עליו על הדלת, ואחד כשכבר מחזיקים אותו ביד.
עץ זית מעל שדה לופינים, שם הפרויקט, מחיר, טלפון ומרחקי נסיעה לשני הכיוונים.
למטה שלוש תמונות קטנות שעושות את העבודה של ההוכחה: הנוף, הפרויקט והיישוב.
שקיעה מבעד לענפי זית, סמל אחד, ומילה אחת: מתקרבים.
בלי מחיר, בלי טלפון ובלי לוגו של יזם. הצד הזה לא מנסה לסגור עסקה, הוא רק מבקש שלא יזרקו את הפתק.
* צילום נוף אמיתי של הפרויקט
השורה הזאת מודפסת בתחתית הצד האחורי. בקטגוריה שכולה הדמיות, הבחירה לסמן במפורש מה צולם באמת היא מה שמייצר את האמון, ולכן היא נשארה על התוצר במקום להיעלם בקובץ המקור.
בין הגרסאות התחלפו הנוף והמחיר לפי סוג הנכס. המבנה עצמו לא זז: צילום למעלה, פס ההצעה באמצע, שלוש הוכחות למטה ולוגואים בשוליים.
דפוס, ואז הקיר
אותה היררכיה עברה לנייר ולשילוט. בשלט הרחב היחס משתנה לגמרי, ולכן הפריים נשבר לשניים: כותרת בפס למעלה, נוף באמצע, ההצעה בירוק ולוגואים בשורה התחתונה. קודם המוקאפ, ואחריו אותו שלט עומד בשדה.
עמוד מלא, פלייר צר ומעטפת חוברת.
קמפיין שרץ בכמה מקומות בבת אחת?אפשר שיישמע כמו אחד.
סושיאל, סטוריז, דפוס ושילוט. אותה היררכיה בכל תוצר.
דברו איתי