מאיפה זה בא
לפני שנמתח קו אחד ישבנו על אגרות הברכה המסורתיות שהיו נפוצות פעם, ועל בולים ישראלים ישנים. משם הגיעו יוני השלום, זרי הפרחים, המסגרות המצוירות והאיור השטוח עם הצבע החזק. לא כדי לחקות אותם, אלא כדי לדעת באיזו שפה מדברים.
הפלטה החמה, המסגרות הפרחוניות, היונים, הבתים הקטנים בסגנון תל אביב הישנה, והדמות המצוירת שנושאת את הסחורה. ההחלפה היחידה: במקום פרי או אלומת חיטה, גלידה. מה שיצא מזה מחבר בין זיכרון ילדות לבין שפה עיצובית עכשווית, בלי להיראות כמו חיקוי.
סדרה, לא כרטיס
לא צויר כרטיס אחד אלא סדרה שלמה, כדי שמי שמקבל יקבל בחירה ולא חזרה. יונים, רימונים, דבש, חלה, קונוסים, ודמויות שנושאות גלידה בגובה הגוף. אותה יד מאיירת, נושא אחר בכל כרטיס.
אותם איורים עברו גם לאריזה עצמה. מה שנשאר גלוי הוא האיור והמילה GOLDA, והקופסה נשארת לבנה ושקטה כדי שלא תתחרה בו.
כרטיס שכותבים עליו
הכרטיסים נשלחו ללקוחות המותג לרגל החגים, ולכן מאחורי כל איור יש צד שני: שורות ריקות, ברכה קטנה וכתובת האתר. זה מה שמפריד בין מתנה ממותגת לבין משהו שאפשר להעביר הלאה. מרגע שיש שורה לכתוב עליה, הכרטיס כבר לא נזרק.
שני כיוונים שנבנו עד הסוף ולא הודפסו. הם כאן כי הם מראים כמה הסדרה גמישה, לא כי נמכרו.
ואז יום הצילום
איור על מסך הוא עדיין רק קובץ. יום הצילום היה השלב שבו הוא הפך לחפץ: רקעים בצבעי הכרטיסים, פרחי נייר, צנצנות דבש, וידיים שמוזגות, כותבות וגורפות. אותה פלטה שהתחילה בארכיון, רק שהפעם היא בתלת ממד.
שולחן, רקע לבן, וכמה חפצים עליו. כל השאר הוא סטיילינג ותאורה.
שמרתי את הפריים הזה כי הוא מסביר את הפער בין מה שיש בחדר לבין מה שיוצא בסוף, וזה בדיוק החלק שלקוחות לא רואים.
מהחומרים של יום הצילום נערך סרטון קצר לאינסטגרם, שמראה את הסדרה בשימוש.
אותה פלטה, אותם חפצים, רק בתנועה.
