נקודת המוצא: קטלוג
קטלוג שלם, כל מוצר מצולם לבד על רקע לבן. למדף בחנות ולעמוד מוצר זה בדיוק מה שצריך. הבעיה מתחילה כשמנסים לבנות מזה פיד, קמפיין או באנר: אין שום דבר שמחזיק את הפריטים יחד חוץ מהלוגו שחוזר על עצמו.
Mask
Serum
Night Cream
Day Cream
Ultra Gel Forte
Peel Off Mask
Enzyme Peeling
Moisturizing Cream
לכל סדרה בקו יש צבע משלה, והוא כבר מודפס על האריזה. עד עכשיו הוא היה פס על תווית. ההחלטה הראשונה הייתה להפוך אותו לצבע של כל הפריים. הערכים שכאן נדגמו מהאריזות עצמן.
אותו מוצר, שני מצבים
מסכת ה־Peel Off היא הדוגמה הנקייה ביותר, כי זו בדיוק אותה אריזה בשני הצדדים. מצד אחד הקובץ שהתקבל. מצד שני מה שנבנה ממנו אחרי שהוורוד של התווית יצא ממנה והשתלט על הרקע, והאלוורה והפירות נכנסו לפריים כרמז לרכיבים ולא כקישוט.
הוורוד של הסדרה נלקח מהתווית והפך לרקע מלא, כדי שהמוצר יישב בתוך הצבע שלו במקום לצוף מעליו.
אלוורה ופירות יער נבחרו כי הם מה שיש בפנים. הם נמצאים בפריים כדי להסביר את המוצר, לא כדי למלא אותו.
הבועות והעלים זזים לאט ובלולאה, כך שאותה קומפוזיציה עובדת גם כתמונה סטטית וגם כסטורי.
הכלל נפרס על כל הקו
לכל סדרה נבנה עולם משלה, ולכולן אותה חוקיות: רקע בצבע הסדרה, משטח אחד שהמוצר עומד עליו, וחומר טבעי שמסביר מה יש בפנים.
מה שמתחלף בין קומפוזיציה לקומפוזיציה זה הצבע והחומר, לא הכללים.
אותה חוקיות בפריסה רחבה: שלושה מוצרים על שלושה משטחי אבן, והדרים שמפוזרים ביניהם בקו אחד. הפורמט משתנה, המערכת לא.
שש קומפוזיציות, חמש סדרות. הצבע והחומר מזהים את הסדרה עוד לפני שקוראים את התווית.
ומשם, לתוך סצנה
ברגע שהשפה מוגדרת אפשר להוציא את המוצר מהסטודיו בלי לאבד אותו. אותם צבעים ואותה תאורה, רק שעכשיו יש סביבם רגע: שולחן בוקר, מראה אחרי מקלחת, גינה. המוצר לא צועק, הוא פשוט נמצא שם.
